מפרש על תמיד ל״א

1 לא היה שובר בו את הרגל - כשהיה מתחיל הפשטו היה קרב הראש העוקץ והרגל ושתי דפנות וידים והחזה והגרה ונמצאת למד מהתם שמפשיטין אותו דרך הרגלים הילכך כתוב פירש לך כשתולהו ברגליו באונקליות לא היה שובר את רגליו ומניח רגל השבור ברגל האחר דרך הרגל ויורד עד לחזה וכן מוכח ביומא דף כה: דאמרינן התם דרך הנקב שינקוב ברגל שני כדרך הטבחים שתולין את הבהמה להפשיטה:

2 אלא נוקבו מתוך ערקובו - כמו ארכובו בשני הרגלים נוקב ומניחן באונקליות דרך הנקבים וכל כך למה שלאחר שהפשיטה מנתחה אבר אבר וכשחותך רגל ימין עדיין תלויה הבהמה ברגל השמאלי ואם היה תולה אותה כמו הטבחים לאחר שיחתוך ממנה רגל ימין תפול הבהמה לארץ לפי שאותו הרגל תחוב ברגל האחר ועל ידי כן תלוי הבהמה:

3 היה מפשיט ויורד עד שהגיע לחזה - שהרי הופשטה כל הבהמה אלא שעדיין תלויה עוד בחזה למטה שעדיין לא הופשטה שם כדקתני לבסוף מרק והפשיט וקודם שיחתוך ממנה שום אבר חותך את הראש ולא מפשיטו שהרי קודם הוא בהקטרה ונאה לחותכו קודם:

4 ונתנו למי שזוכה בו - קודם שחתך את הכרעים רגלי הבהמה כרעים על שם כריעה קרי להו כרעים שמאחר שהופשטו הידים עד כנגד החזה יכול לחתוך כל ארבע רגלים יחד:

5 מירק והפשיט - גמר כמו יומא דף לא: קרצו ומירק אחר שחיטה ידו על כלומר גמר הפשיטו נגד החזה וצואר וסוף הידים:

6 קרע את הלב והוציא את דמו חתך את הידים ונתנן למי שזכה בהן עלה לרגל הימנית - וה"ה דקודם שיחתוך הידים היה לו לחתוך רגל הימנית אלא שעדיין כובד הבהמה ברגלים והבהמה נתלית ובכל הסדר הזה אין שום פסוק כי אם סברא לפי מה שנכון לעשות עושין:

7 חתכה ונתנה למי שזכה בה - דהיינו אותו שזכה בראש:

8 ושני ביצים עמה - שעולה בא זכר ואז הבהמה תלויה על ידי הרגל השמאלי:

9 קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו - עכשיו שנטל רגל הימני כשקרעו נמצא כולו גלוי לפניו ויכול לראות בפנים שכשלא היה הרגל עדיין חתוך אפי' אם היה קורעו לא היה מה שבפנים נראה כמו עתה:

10 נטל הפדר - חלב ונתנו מכסה על בית שחיטת הראש למעלה לכסות בו בית השחיטה קתני בית השחיטת הראש כשהיה נושא את הראש על המזבח היה הופך בית השחיטה למעלה ולוקח החלב ומכסה וזה דרך נגוד למעלה ולא קתני בית השחיטה סתם למעוטי שחיטת צואר אתיא סד"א דכמו שהראש מגונה בשביל שחיטה הכי נמי צואר מגונה הילכך פי' לך בית שחיטת הראש למעוטי בית שחיטת צואר וצואר כשהיה נושא היה הופך החתך אצלו ואינו נראה אבל הראש קרניו בין אצבעותיו וחוטמו כלפי זרועותיו ובית שחיטתו למעלה הילכך נכסה הפדר בית השחיטה והכי יפה לעשות ושחיטת הצואר אינה מגונה בדם כל כך כמו הראש:

11 נטל את הקרביים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן - ולהסיר הטינוף שבהן:

12 וידיחו אותו בבית המדיחין - ומדיחן כל צרכה לפי שיש בה טינופת הרבה קבעו לה לשכה אחת להדיחה שם ולא קבע בה הדחה שיש כרס שיש בה טינופת הרבה ויש שאין בה כל כך הקרביים והבני מעיים אין בהן משום טינופת כל כך:

13 מדיחין אותן ג' פעמים - בכך לכל במיעוטן של שולחנות בשולחן הקטן של שולחנות של שיש שבבית המטבחיים ולאו היינו שולחנות שבין העמודים על אותו היו מפשיטין כדמפרש במסכת מדות דף לו. אבל מלבד אותן שולחנות היו שולחנות של שיש נראה לי שהיו קבועין בגבוה שעליהן היו מדיחין קרביים וכן מייתינן על גמרא דהאי פירקא י' שולחנות היו במקדש ח' של שיש בבית המטבחיים שעליהם מדיחין את הקרביים אבל שולחנות שהיו מפשיטין היו בין עמודים וכן גרסי' בהדיא במסכת מדות דף לו. שולחנות של שיש שבין העמודים ובשולחנות שעליהן מדיחין גרסי' בבית המטבחיים וכן מוכח במדות דאמרינן מקום הטבעות כ"ד לשולחנות ד' שולחנות לעמודים כו' הננסין ד' והמותר מקום הננסין:

14 במיעוט - שולחנות של שיש יכולין להדיח שהתמיד היה כבש והא דתנן במדות דף לז: לשכה ששם היו מדיחין קרבי קדשים היינו כרס כדמוכח הכא שמדיחין בבית המדיחין הכרס וכל צרכי בית המטבחיים מדיחין שם ונראה לי הא דלא היו רוצים להדיח הקרביים עם הכרס בלישכת מדיחין משום שהכרס יותר ויותר יש בה טינופת ואם יודחו יחד יתלכלכו זה מזה לכך קבעו זה לזה מקום:

15 ונטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד - ועד עכשיו לא היה לו צורך סכין לא בנטילת הפדר ולא בנטילת קרביים שזהו דבר שנוטלין ומפרידין בלא סכין:

16 והפריש את הריאה מן הכבד - הפריד זה מזה כדי שתהא הריאה עם צואר כדלקמן והכבד עם דופן ימין:

17 ואצבע הכבד מן הכבד - אצבע הכבד כשחותכים את הכבד ומפרידין אותו ממקומו נשאר מעט כבד מן העוקץ אצל הכליות ולא היה מזיזה ממקומה:

18 נקב את החזה - בדבר שאינו חותך כדרכו שייך לשון נקיבה שהיה מפריד החזה מן הדפנות והצלעות זו ארוכה מזו ועוד יש לומר לפי שהחזה על הדפנות כמו אהל וכשנטל את החזה משם הוי כמי שניקב בבהמה שהחזה קצר ברחבו ודומה מקומו לאחר נטילתו כחלון וזהו עיקר:

19 ונתנו למי שזכה בו עלה לדופן הימני היה חותך ויורד עד השדרה - אצל השדרה חותך ולא היה נוגע בשדרה שהשדרה היה מניח אותה עם הדופן השמאלי לפי שבזה הדופן היה חולה הכבד:

20 לא היה חותך השדרה עמו - שאם היה חותכו עמו היתה כבידה הרבה היה:

21 עד שהיה מגיע לב' הצעות דקות - אצל החזה כלומר היה חותך ויורד עד שיהא מגיע לאותן צלעות וגם למעלה אצל העוקץ היה מניח ב' הצלעות ולקמיה מפרש כשיפריש דופן שמאלי דקתני ומניח ב' צלעות דקות מלמעלה וכו' וכך היה עושה בחבירתה דופן ימין:

22 חותכה ונותנה למי שזכה בו - והכבד תלוים בה לכך הפריש קודם הריאה מן הכבד שבב' הקרבות היו:

23 בא לו לגרה - לצואר:

24 והניח בה ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן - ב' צלעות הניח בו כבר כשחתך הדופן הימני ועכשיו הניח בו שעויין הניח בה ב' צלעות מצד אחר וזהו אותן צלעות שהן בדופן אצל חזה ועדיין לא חתך דופן השמאלי לכך שייך לומר והניח בה שעדיין הן מחוברות לדופן:

25 והקנה והלב והריאה תלוין בה בא לו לדופן שמאלי והניח - לא גרסי' בה אלא והניח אצל העוקץ:

26 ב' צלעות דקות - דהיינו למעלה וב' צלעות דקות מלמטה אצל החזה והניחן במקומן ולא חתך עם הדופן וכן היה מניח עם חבירתה בדופן הימני ב' צלעות למעלה אצל העוקץ ולפי שלא פירש לך למעלה ב' צלעות למעלה בנטילת דופן ימין פירשו כאן:

27 נמצא מניח בשתיהן - בשתי דפנות שתים שתים מלמטה ושתים ושתים מלמעלה בין בדופן ימין בין בדופן שמאל מגיח בכל א' שתים שתים למטן וכן שתים שתים למעלן:

28 חתכה - לדופן שמאל ונתנה למי שזכה בה והשדרה עמה תלויה בה והיא היתה כבידה יותר אלא של ימין קרויה גדולה לפי שהכבד תלוי בה והכבד לאו מן הדופן הוא אלא תלוי הוא בה ובשביל שדבר שאינו בכלל הדופן תלוי בה לכך נקראת גדולה:

29 בא לו לעוקץ - הוא הזנב חתכו אצל רגל השמאלי שעדיין תלויה הבהמה בו:

30 האליה ואצבע הכבד וב' כליות עמו - וכן ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן לפי שאותן צלעות מיקרי כנפי העוקץ ולא חש לפרש שני צלעות מכאן ומכאן:

31 נטל רגל השמאלי - שנשאר יחידי שכל הבהמה מנותחת לאברים ורגל שמא. לי נשאר עדיין באונקלי ונתנה למי שזכה בה נמצאו כולן עומדין בשורה והאברים בידם: עד עכשיו פירשו סדר ניתוחיה מעתה צריך לפרש סדר הולכתם למזבח כיצד מוליכים האברים קודמין זה לזה:

32 הראשון בראש וברגל כיצד הראש בימינו - שהראש קודם לכל האברים דכתיב ויקרא א׳:י״ב ונתח אותה לנתחיה את ראשו ואת פדרו הילכך הראש בימינו:

33 וחוטמו כנגד זרועו - חוטם הבהמה פונה נגד זרועו ואז קרניו בין אצבעותיו. גב הראש על גב פיסת ידו ובית שחיטה פונה למעלה:

34 והפדר נתון עליה - לכסות מקום השחיטה וזהו כבוד של מעלה:

35 רגל של ימין בשמאלו ובית עורו לחוץ - מקום שמשם הופשט העור היה כלפי חוץ אל העם ומקום החתך כלפי המוליך והכי שפיר למעבד כדי שלא יראה החתך ומפרש ביומא דף כה: מ"ט סליקא לרגל בהדי רישא דאיכא למ"ד התם דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל וב' ידים ושני דפנות החזה והגרה והעוקץ והרגל ואיכא למ"ד דרך עילויא דשומנא היה קרב פי' כדרך שהאברים שמנים זה מזה הם קריבים הראש והרגל ושני דפנות החזה והגרה ושני ידים והעוקץ והרגל ובין למ"ד דרך עילויא ובין למ"ד דרך נתוחו אין זה סדר שהרגל קרב עם הראש שהרי בניתוח שני ידים קודמין ומפרש התם מאי טעמא רגל סליק בהדי רישא הראש כבר פירשתי שהוא קודם וגזירת הכתוב היא ומה טעם רגל עמו משום דרישא נפישי ביה עצמות סלקא רגל בהדיה שהוא כולו בשר והכי שפיר למעלה שתהא בהקטרה עצמות ובשר ואין בשום אבר כ"כ בשר עמו כרגל:

36 השני בב' ידים - האי תנא אזיל בתר איברא דבישרא כלומר בתר גדול האברים שהאברים גדולים זה מזה הם קודמים הילכך ב' ידים קודמים שהן גדולות מהעוקץ והרגל:

37 של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו - דרך חשיבותן מוליכין אותן למזבח ובית עורה של כל אחד ואחד לחוץ:

38 הג' בעוקץ וברגל השמאלי העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו - היא דבוקה בעוקץ והולכת בין האצבעות וגם אצבע הכבד דבוק בעוקץ וגם הצלעות דבוקות בעוקץ אצבע הכבד וב' הכליות עמו הרגל של שמאל כו':

39 הרביעי בחזה ובגרה - ובצואר החזה בימינו שהוא חשוב יותר והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו והאי דלא פירש ובית עורה לחוץ היינו טעמא דשני צלעותיו מונחין בין אצבעותיו א"כ הוי בית עורה לחוץ אבל גבי דפנות לא פירש לך כלום והיה יכול לישא דפנות על פס ידו לכך פירש בית עורה לחוץ:

40 החמישי בב' דפנות של ימין כו' - ובית עורן לחוץ:

41 הששי בקרבים הנתונין בבזך - כף מתרגם בזך ולפי שאין מחוברין יחד צריך ליתנן בכלי וכרעים על גביהם מלמעלה:

42 השביעי בסלת - שלאחר הקטרת אברי תמיד מקטירין מנחתו דהיינו סלת:

43 חביתי כ"ג - דאמר ביומא דף לד. עולה ומנחה שם מנחה ואפילו חביתין:

44 הט' ביין - נסכים רביעית ההין כל אלו קרבים עם האברים דאין מקריבין עולה בלא מנחה ונסכים וחביתים אף על פי שקריבין בעבור כהן גדול הואיל ומן הפסוק הם קודמין לנסכי תמיד צריך לנו שאר האברים:

45 הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה - ולא מחצי כבש ולמעלה שלאחר הקטרת הקטורת חוזרין ומוליכין אותן למזבח ואם היו קריבים למזבח לא תראה הולכה הילכך צריך להניחן מחצי כבש ולמטה שלאחר כך לכשיחזירו ויוליכו או הם או אחרים תראה הולכה חשובה והכי יפה לעשות שאם קרובים למזבח נראה כמוקטרים ועוד דפעמים שיקטירם קודם הקטורת הואיל וקרובים הם כל כך למזבח:

46 במערבו - של כבש ולא במזרחו שהרי בלכתם למזבח להוליך אברים למזבח ולדרום במערכה דרך מזרחית של כבש שהרי כבש לאמצע המזבח ומכאן ומכאן תופס המזבח ת' אמות לכל צד לאחר שכלה הכבש שהרי הכבש ט"ז והמזבח ל"ב נמצא ח' אמות לכל צד ומקום המערכה במזרח המזבח אצל מזרחו של כבש ורחב המערכה אינו תופס עד חצי המזבח שהרי התפוח באמצע המזבח נמצא אתה אומר הליכתו למזבח לזרוק האבדים למערכה לכך נותנים האבדים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתו:

47 ומלחום - דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:

48 ובאו ללשכת הגזית לקרות את שמע - ולאחר ק"ש יקטירו את הקטורת והכי נכון הדבר שיתפללו קודם שיקטירו שום הקטר ויעל קרבנם לריח ניחוח:

49 גמ' תנא יד ורגל - יחד כעקידת יצחק כו':

50 חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר מפני שהוא מהלך בחוקי העמים - כשמקריבין זבת לעבודת כוכבים הן כופתין אותו כך ארבעה רגלים יחד:

51 ומאי בינייהו - בין למר ובין למר אסור לעשות:

52 איכא בינייהו דכפתיה בשיראי - במילת משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי העמים איכא:

53 עשר שולחנות היו במקדש - בעזרה ב' שולחנות שהיו באולם לא חשיב הכא בהדי עשר אלא אותם שהיו בעזרה:

54 ח' של שיש בבית המטבחיים - אצל הטבעות בצפון שעליהם מדיחין את הקרביים וב' במערב הכבש וב באולם מבפנים אצל פתח ההיכל אחד של כסף וא' של זהב:

55 בכניסתו - כשמגיעין לפתח מניחין אותם עליו ועומדין בו לפוש:

56 ועל של זהב ביציאתו - ושם היה מונח עד שיקטירו הבזיכין כך מפרש במנחות בפרק שתי הלחם מנחות דף צט::

57 שמעלין בקדש ולא מורידין - כגון בכניסתם מניחין על של כסף וכשמגיע בהיכל ח על של משה שהיה מצופה זהב הרי עלייה ולא מורידין לפיכך ביציאתו מניחו על כלי של זהב ועשר שולחנות היו עדיין בהיכל שעשה שלמה והא דלא חשבינהו הכא דלא חשיב אלא אותן שמניחים עליהם ובאותן של שלמה לא היו מסדרים כדאמרינן במנחות פרק שתי הלחם מנחות דף צט. עשר שולחנות עשה שלמה ולא היו מסדרים אלא על של משה כו':

58 מפני שמרתיח - את הלחם ומחממו וממהר להתעפש:

59 שנים ליום נגד היום - נגד השמש או אינו אלא חובת היום כלומר כל יום ויום תקריבו שנים כשהוא אומר וכו':

60 כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה - כדפרישית במתניתין כזה: